לחיות כדי להתחיל להתחיל כדי לחיות

איך לחיות כדי להתחיל. ואיך להתחיל כדי לחיות.

 

או מהי העצמאות הזו לכם, לכם ולא לאחר?
בעבודת הייעוץ שאני עושה, אני שומעת תדיר מלקוחות  שממש מפחדים להתחיל משהו חדש. יש להם רעיון או אפילו מספר רעיונות ממש מצוינים אבל הפחד משתק אותם ולכן הם קוראים לאותם רעיונות  “רעיונות טיפשיים..”. הם למעשה, עושים את מירב הניסיונות להכשילו ולהגיד עד כמה הרעיון שלהם לא נכון, לא ישים וטיפשי.  ה”אמיצים” יותר, יעזו וישתפו את החברים שלהם אך מיד גם ינסו לשכנע אותם עד כמה הרעיון שלהם לא יצליח.

 

הם בהחלט צודקים הם לעולם לא יצליחו.

ההשקעה המנטלית שלהם בפעולת ההכחשה גוזלת משאבי אנרגיה כה רבים שמספיק פרק זמן קצר של ימים או שבועות ספורים עד שהרעיון יעלם ואכן לא יהיה ישים.

 

מרבית האנשים הם טיפוסים דחיינים. צעירים, מבוגרים, לא משנה.  עולה רעיון  – הצעירים יתרצו “דרוש לנו יותר ניסיון, יותר כסף, השכלה..”. המבוגרים יותר יאמרו “יש לי משפחה לפרנס, משכנתא, אני כבר מבוגר…”. כך או כך הרעיון לא יוצא לידי מימוש.

 

לפני כשנתיים ביקרנו חברים בשוויץ והכרנו “בחור” (בן 82) שסיפר לנו איך בגיל 17 ברח מלבנון בלי כלום ובנה רשת של בתי קפה בשוויץ. בגיל 50 חווה משבר גדול והעסק שלו קרס, אשתו נפטרה והוא – היו לו שתי אפשרויות. האחת, להיכנע לכעס, לעצב ולפחד או לא לוותר, לאסוף את כל הידע והניסיון שצבר ולהתחיל לבנות מחדש. היום בגיל 82 הוא בעלים של חברה גדולה ומצליחה לחלקי שעונים.

Wonder-woman-success

 

אנשים מצליחים, מתחילים גם ללא האמצעים של כסף, ניסיון  או השכלה. הם מעיזים ופשוט קופצים למים, יחד עם הפחד. למעשה, הפחד הזה הם הקולות בראש המופיעים לאור חוסר ודאות וסיכון.

 

הם מתחייבים לרעיון, נותנים לו סדר עדיפות בעשייה שלהם, מתמידים ומתמקדים בהצלחה. אם בדרך הם חווים כישלון, הפחד שעולה יוצר מוטיבציה להצליח. הם לא מוותרים ומחפשים דרך אחרת למימוש הרעיון. ורק אז הדברים מתחילים להסתדר.


יש לי מכר שהבן שלו רוכב אופניים מקצועי. לפני כשנה הבחור פשוט התרסק בתחרות רכיבת הרים, הרגל הייתה מקובעת בגבס וברגים של טיטניום הוצמדו לחיזוק היד המרוסקת. כעבור מספר חודשים שוב התחיל להתחרות, כאשר שאלתי אותו האם יש לו משאלת מוות, האם אתה לא מפחד?  אמר לי בצורה הפשוטה ביותר, “אני מפחד, כולם מפחדים לעשות קפיצות של מטר או שתיים ולהמשיך ברכיבה, אבל אני אוהב את זה. אתה לעולם לא מתחיל בקפיצה של מטר שתיים, אתה מתחיל ברכיבה, לאחר מכן רכיבת שטח מתונה, אח”כ ירידת מדרגות סלע של 10 ס”מ, עד שאתה מגיע למטר שתיים. הניסיון  מראה לי איך לעשות את זה נכון.  אתה פשוט לומד בהדרגה ומשכלל את היכולות שלך לכדי שלמות, אשר מתאימות רק לך”.

הסוד הוא להתחיל בקטן. ההר הגבוה נראה מפחיד. הצעד הקטן בדרך להר, נראה הרבה יותר פשוט. למעשה הפעילות של ההגדלה היא קנה מידה של אותו דבר בדיוק שעשיתם בקטן.

 

ושלא תבינו אותי לא נכון. הפחד לעשייה ראשונית הוא ברור, הייתי שם. אותו פחד שלא יהיה כסף, הפחד שאין מספיק ניסיון וידע , הפחד מאותו הלא נודע וכמובן, איך נתפסים בעיני הסביבה אם בוא הכישלון?

 

אם אתם לא מפחדים כל יום, אז כנראה אתם עושים משהו לא נכון.

 

אפילו אם אתם חושבים שאתם נמצאים במקום חשוך קר ואפל, יש לזכור כי אתם במנהרה ולא בקבר, כל שעליכם לעשות הוא להביט לאותה נקודת אור קטנה והיא זו שתוציא אתכם. יחד עם זאת, עליכם לעשות את הצעדים לכיוון שלה שאחרת זאת עדיין תהיה נקודת אור קטנה והמקום יהיה הקבר שלכם.

 

אנשים מצליחים הם פשוט עוברים בתוך הפחדים שלהם, ומתקדמים לכיוון האור.
תדמיינו לעצמכם סלע ענק אשר נימצא באמצע הכביש אשר מונע מכם לעבור. הדרך לעבור אותו זה לשבור אותו חתיכה אחר חתיכה. זה לא שהסלע הענק יעלם, אבל בכל זאת אפשר יהיה לעבור. זה למעשה האנלוגיה של ניהול הסיכונים שלכם.

 

ואם מדברים באנלוגיות, למשל: הסלע שלכם זה לממש את עצמכם, אך הדרך לשם עוברת בלהתחיל בדבר אחד קטן וזה לדבר עם אדם אחד, לשלוח לו אימייל.

אתם יודעים יש אימרה שאומרת ש”הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנים. הזמן הבא, הכי טוב להגשים את החלום שלך הוא  – עכשיו !”

מהו הצעד הראשון שלכם? מה הם אותם פעולות לעשייה? מה חסר לכם כדי לבצע זאת?

תכתבו לי למייל הפרטי שלי ואשמח לסייע.

Hagit.sanovsky@gmail.com

 

באהבה ,

חגית