12 ההתנהגויות שמכשילות אותנו בעבודה (וגם בחיים)

בעבודה שלי כיועצת קריירה וכיועצת ארגונית, אני נחשפת לנפש האדם
וזוכה להכיר התנהגויות רבות שחוסמות התפתחות ועוצרות קריירה. התנהגויות אלה לא רק
שמשפיעות על האדם עצמו אלא לרוב משפיעות על הסובבים אותו ולעיתים על כל החברה עצמה.
המאמר הזה, נותן דגשים להתנהגויות ומציב לנו מראה, כדי שנוכל לזהות
אותם ומכאן גם ההזדמנות לשנות או לצמצם ההתנהגויות אלו.
 
 
כוס מלאה של מחשבות
שליליות
יש דבר כזה שנקרא, פסימיות או סקפטיות. 
בתכל’ס, הכוונה היא חיבור למחשבות השליליות . כלומר, ראייה צרה של חוסר, מה לא
טוב. לא משנה אם קרו מלא דברים טובים אותם אנשים יראו רק מה לא היה טוב. 
כל פעולה אפילו אם הם עושים אותה באופן אישי היא לא טובה. למשל, אותו טיפוס שעמוס
כל כך בעבודה 
משום שהוא לא מאמין שמישהו יכול לעשות את העבודה
טוב כמוהו ולכן הוא עושה זאת בעצמו. כמובן אפשר להבחין בו בדרך שהוא רוטן על
העבודה, על הקריירה שלו על המדינה שבה הוא חי.
 
אפשר לדמות את זה לאדם ההולך בחשיכה גמורה בנוף
בתים קסום, וביד שלו יש רק פנס שמקרין אלומה מאוד צרה. מה שהוא רואה זה רק דבר אחד
נקודתי ולעולם לא את התמונה המלאה – כי הוא לא רואה את הטוב.
 
רק על עצמי לדבר ידעתי
טיפוסים אלה אוהבים לדבר. לא רק אוהבים, אלא ממש
מאוהבים בקול של עצמם, מאוהבים ביכולת הוורבלית שלהם. כשהם מנהלים שיחה הם לא
מחכים לתשובות של בני שיחם, הם מדברים בשמם, לעיתים גם מתעצבנים מאותם
“שאלות” שכביכול “הופנו” אליהם.
התכונה  “להקשיב” היא תכונה חשובה
ביותר. אנשים רוצים להשמיע את עצמם ולהישמע. ברגע שיש בחדר מישהו
“שמשתלט” על השיחה, פעולת ההדדיות נעלמת ונוצרת אנטגוניזם כלפי אותו
אדם. למשל אם האיש עוסק במכירות אז ברור  – אין מכירה. אותו איש מכירות לא
מבין למה, שהרי הוא אמר לקונה את הכל…
 
לקחת ללב
אותם אנשים, לוקחים כל דבר שקורה להם וגם לאחרים
באופן אישי. כאילו כל דבר שייך אליהם באופן אישי ולכן הם מיד נעלבים. הם למעשה
סורקים את העולם ומפרשים התנהגויות ומכאן הם מייצרים לעצמם סרט שמבחינתם זו האמת.
זו המציאות.
אני זוכרת שיעצתי לחברה מסוימת, ונחשפתי להתנהלות
בין המנכ”לית למזכירה, שקנתה עוגיות בסופר והמנכ”לית אמרה לה שעוגיות לא
ממש טעימות והיא נעלבה כאילו היא הכינה אותם.
 
המתקרבנים
אלה הטיפוסים המאשימים את כל העולם במה שקורה להם.
שום דבר לא קשור אליהם וללקיחת האחריות שלהם: 
·        זה בגלל הבוס שלי
·        זה בגלל הכלכלה
·        זה בגלל הקריירה הדפוקה שלי
·        זה בגלל שאני זקן מדי – וזה תמיד מצחיק אותי,
האם בגלל שעברנו את הגיל , נתחיל לומר שאנחנו זקנים מדי ולא נמצא עבודה?
“אתם לא קורבן של העולם אלא שחקנים על
הבמה” והשאלה היא כיצד אתם ממשיכים לשחק, כשפעולת המשחק תלויה לחלוטין רק
בכם.
יתרה מכך, אנשים מתקרבנים, ממש לא נעים להיות
במחיצתם ובדר”כ הם ידרכו במקום בקריירה שלהם ולא יראו את האור בקצה המנהרה.
למעשה, אנשים נמשכים לאנשים חיוביים עם אופק ואופטימיות. 
 
 
שפת גוף מעליבה
יש אנשים  שללא מילים אלא רק באמצעות הגוף
מעבירים מסר של זילזול וחוסר כבוד כלפי האחר.
לעיתים הם אפילו לא מודעים לכך. לדוגמא: מתקיימת
ישיבה ובמהלכה ניתן לראות את אלה שמתחילים לשוחח בטלפון, לכתוב ב whatsapp , להעביר פתקים . זה לא רק מבזה את מי שנוהג כך אלא גורם לו
לחוסר ריכוז ולפחיתות כבוד מהמשתתפים האחרים.
שפת הגוף, זאת תאוריה שלמה  ואנו כאנשים
קולטים קודם את אותה שפת גוף וכיצד היא מקושרת. לכן יש לשאול את עצמכם האם הייתם
מתנהגים כך אם מי שממולכם היה מישהו שאתם מעריצים? אני מאמינה שהתשובה היא שלילית.
 
 
 
השפן של עליזה בארץ הפלאות
השפן של עליזה, תמיד ממהר, תמיד מסתכל על השעון,
תמיד לא נוכח ותמיד יש לו 100 דברים נוספים לעשות. אנו רואים את אותו שפן גם
בעבודה, יש את האנשים אשר מתגאים בחוסר הזמן שלהם לאכול “לא אכלתי היום בכלל,
אין זמן…” מתגאים בכמויות האין סופיות של הפגישות שלהם, תמיד מאחרים מפגישה
אחת לפגישה שניה בגלל השעות החופפות “אין זמן…” וכל הזמן מסתכלים
בטלפון, כאלו העולם ייעצר במידה וחצי שעה שעה לא יהיה מחובר.
האנשים האלו למעשה בהתנהגותם מרחיקים אותם ממך להתקרב, לאדם כה חשוב ועסוק תמידית.
 
תגובתיות מוגזמת
אנחנו רואים אותם בכל מקום, אותם אנשים אשר פתאום
וללא שום אזהרה, מתחילים לצעוק, למשל:  קבלת שירות שנעשתה לא לפי טעמם /
מהירות או מוצר שקיבלו ולא על פי שביעותם.
אנשים פשוט לא מתייחסים לכאלו אנשים. במקרה הטוב ההתייחסות לאותם אנשים זה
התייחסות מרחמים. שכן אף אחד לא רוצה להיות במחיצת אדם אשר לא שולט על עצמו ועל
ההתנהגויות שלו.
 
 
המנעולן
יש אחד כזה לפחות בכל משרד, אותו אדם הוא המומחה
בדברים מאוד מסוימים אבל לעולם איננו מנדב אף פיסת מידע ממה שהוא עושה. אותו אדם
חי בחשש כי עומדים להחליפו / לפטרו או לקחת ממנו את המשאב הגדול ביותר וזה הידע
שלו.
 
אותם מנעולנים, יעשו את העבודה לבד בגלל החשש התמידי
שמישהו יגנוב מהם את הידע, הם כמעט ולעולם לא מתעדים את העשייה שלהם, ובמידה וקיים
תיעוד שכזה, צריך מפענח צפנים בשביל לדעת מה כתוב שם. 
 
 
 
להיות נוכחים
אתם מכירים אותם. תוך כדי שהם מדברים איתכם הם
פותחים את הטלפון שלהם, לבדוק האם יש משהו חשוב יותר.  כאשר אתם בשיחה איתם
הם ממשיכים ללכת (תופעת הבוס הנודד). אתם מרגישים סוג של זלזול בזמן שלכם ובכם
באופן אישי.
החיבור האנושי הזה, האמפטיות וההקשבה לאדם מולך,
הוא נכס, לפעמים אני אומרת לאנשים אשר מתנהגים כך: “לעולם לא היית מתנהג
באופן הזה למנכ”ל או לבעלים של החברה” אז למה אתה מתייחס כך לאדם אחר?
היחסים הבינאישיים זה דבר חשוב ביותר ובונה אתכם הן כאדם והן את הקריירה שלכם, אז
תהיו נוכחים.
 
 
 
אובססיביים לכמה יש לי
הם אותם אנשים, אשר בכל הזדמנות צריכים להפגין את
העושר שלהם, ל”כמה יש לי”, “לדוג’ “יש לי  בית
גדול,”  “אני לא ממש חייב את העבודה הזו, אם אני רוצה אני יכול לא
לעבוד”
הם אותם אנשים אשר נמצאים בתחרות מתמדת עם משהו לא ידוע וצריכים הוכחה יום יומית
כי שלהם יותר גדול.
 
שואל השאלות
זה אותו אדם אשר במהלך ישיבות, תמיד צריך לשאול את
השאלות הקטנוניות ביותר להתמקד על קוצו של יוד, למרות שהתשובה לאותם שאלות היא
ברורה לחלוטין. אותו אדם נקרא גם “מרחיב דעת” שכן הישיבה מתארכת מעבר
לזמן ואז האנשים מאבדים סבלנות וריכוז, ומתחילים ללמוד דברים חדשים בנייד שלהם.
שואלי הקושיות, הם אותם אנשים, שרוצים להיות בתוך השיחה, להיות נוכחים ושישמעו
אותם. אז הדרך הכמעט יחידה שלהם, זה לבוא ולהראות את היכולות שלהם באמצעות אותם
שאלות.
 
המאשים
הם לעולם, אבל לעולם לא ייקחו אחריות על כשלון, לא
ייקחו אחריות על טעות. תמיד יש משהוא אחר, אשר אשם במצב. תמיד יש להם תירוצים למה
הם לא אחראיים. הם למעשה כתבו את ספר התירוצים המלא.
לרוב “המאשימים” הם אנשים מאוד בירוקרטיים, הכל הם שומרים ומתייקים ולכל
דבר יש להם הוכחה, שהם לא אשמים (“לא שלחו לי”, לא כיתבו אותי” לא
נאמר ככה במזכר”  ועוד ועוד…). “המאשימים” רואים את טובתם
האישית מעבר לטובת הכלל, למעשה טובת הכלל, כלל  לא קיימת אלא רק טובתם
שלהם.
 
 
 
 
לסיום
אין האחד דומה לשני, זה ברור לכולם.  לכל אחד
ואחת מינונים כאלו ואחרים של אותם 12 טיפוסים. אבל השאלה היא איזה טיפוס הוא
הדומיננטי אצלכם? והאם אותו טיפוס משפיע על מהלך חייכם ועל מהלך הקריירה שלכם
בעבודה.
אני רואה בידיעת הטיפוסים האלו כקרש קפיצה להכיר
את עצמכם באופן טוב יותר ולהרחיב  את היכולות שלכם ממילים למעשים, כך שלא רק
תדעו לזהות אלא גם תדעו למתן אותן, שהרי זאת בעצם הייחוד שלכם כבני אדם, לדעת
להשתנות ולהתאים את עצמכם לסביבה.